בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר צ״ד

מהדורה: אפי רברבי: שלחן ערוך אבן העזר, למברג תרמ"ו

« בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר צ״ג בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר צ״ה »

1 חיוב דירת אלמנה וכסותה ואם אמרה שיתנו לה מזונות בבית אביה. ובו ז סעיפים: כדרך שניזונת אלמנתו מנכסיו כך נותנין לה כסות וכלי תשמיש ומדור או יושבת במדור שהיתה בו בחיי בעלה: הגה ואינה משמשת בכל הבית עם היורשים רק נותנין לה מדור מיוחד לפי כבודה בבית הר"ן פ' נערה בשם הרשב"א והמ"מ פי"ח וי"א דיכולין ליתן לה מדור הראויה לה בבית אחר כן משמע במרדכי פ' הנושא ובפ' נערה שנתפתתה ואין האלמנה יכולה להשכיר מדור שלה לאחרים תשובת הרשב"א ובהר"ן פרק הנושא ומשתמשת בכרים ובכסתות ובעבדים שנשתמשה בה בחיי בעלה כשהיה בעלה במדינת הים בהר"ן פרק נערה:

2 נפל המדור אין היורשין חייבין לבנותו ואם אמרה הניחו לי ואני אבננו משלי אין שומעין לה וכן לא תחזק בדקו ולא תטחה אותו אלא תשב בו כמו שהוא או תצא:

3 ואם נפל אפי' בנאוהו יורשין אבדה זכותה ממנו:

4 יורשים שמכרו מדור אלמנה לא עשו כלום:

5 נפל הבית או שלא היה לבעלה בית אלא בשכר נותנין לה מדור לפי כבודה וכן מזונותיה וכסותה לפי כבודה ואם היה כבוד בעלה גדול נותנין לה לפי כבודו:

6 אלמנה שאמרה איני זזה מבית אבי פסקו לי מזונות ותנו לי שם יכולין היורשין לומר אם את אצלנו יש לך מזונות ואם לאו אין אנו נותנין לך אלא כפי ברכת הבית ואם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והם ילדים נותנין לה מזונות המספיקין לה לבדה והיא בבית אביה וי"א שאין זה טענה אלא באשת אב שאינה אמם טור בשם הרמ"ה:

7 חייבים לפרוע בשבילה כסף גולגלתא ומס שעליה כדרך שפרע בעלה בשבילה אבל אין חייבים בפדיונה ולא ברפואתה שיש לה קצבה ולא בקבורתה:

פירוש בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר צ״ד

1 כדרך כ' הב"ש ונראה אם כו' כל הני וכו' ואמת שכן משמע מהרא"ש וטור שכ' וכן אם אין הנכסים מספיקין לזונה והיא רוצה לשבת בבית בעלה בלא מזונות ובלא תביעות כתו' משמע הא תבעה כתו' אין לה מדור וכן מורה לשון הגמרא ריש אע"פ תנאי כתו' ככתו' ופירש"י ז"ל על כל הדינים המוזכרים לעיל וע"ז מסיק נ"מ לתובעת משמע שאז אבדה כל הת"כ ואף המדור אמנם בתשובת רשב"א שבב"י לא משמע הכי שכ' ומה שטוען שאין לאלמנה זכות המדור עד שתוציא כתו' ותשבע אין טענתו יפה שאין המדור תלוי בגביות הכתו' שאפילו אין לה מזונות ולא כתו' יש לה מדור משמע שאפילו מכרה הכתו' מ"מ יש לה מדור וה"ה די"ל ת"כ דאף דהפסידה מזונות מדור לא הפסידה וצ"ע תו נלע"ד אף דלאנשי יהוד' שהיו כותבין עד שירצו כו' דמשמע דעל כל הנכתו' קאי דהיינו ואת תהא יתבת בביתי דהוא מדור ומתזנה עד וכו' שאם רוצים לסלקה פטורים מהכל מ"מ לדידן שפסקינן כאנשי גליל ומ"מ רואה אני מעשים בכ"י ביתומי' קטני' שהב"ד מסלקי' האלמנה וע' שם סי' צ"ג ואם בכח התקנ' אנו נוהגין עם כל זה התקנה אינה הגונה אלא על המזונו' כדי שלא יופסדו בתפיסה כל המטל' למזונות כמבואר שם בב"י אבל על המדור מה"ת לתקן נגד ההלכה ואם זה לפ"ר הונח לי קצת מה שמעולם תמהתי אשר שמעתי וגם ראיתי שנוהגין בכמה בתי דינין כשמסלקין האלמנה מוותרי' נגדה ליתן יותר על המגיע לה מכל מיני מטלטלי' כמו נחושת ונחושת קלל ואפילו כלי כסף והיה קשה לי מאוד הא קי"ל דאפי' בגדי חול שעשה לה שמין ובהנ"ל רציתי לומר הואיל ומסלקין אותה בכח התקנה בעל כורחה ומגיע לה מדור עם תשמישו כדרך וכו' אבל אין זה מספיק כי רואה אני כמדומה לי בהיפך דאפי' מן המדור דוחין אותה וזה לע"ד ודאי אינו נכון ותו דאי מטעם זה אינם שלה לחלוטין כ"א עד דתמות או תנשא ואולי יש להם סמך דמסתמה כך ניתן מתנה לדרשה להחתן מצדה וגם זה צ"ע וע' ריש סי' צ"ט מה שכתבתי ובשם הריב"ש ואולי גם זה ראו ובדע' אחרונים שלא להעמיד על קו הדין דרך פשר וזה שייך אך ביתומים גדולים:

2 והאמת שדרשתי משני רבנים מובהקים ומפורסמים טעמו של דבר ולא ענו אותי דבר זולת כך ראינו נוהגים מקדמונינו ולכן הנחתי בצ"ע ואולם כהיום נלע"ד הטעם פשוט דהא כבר מבואר סי' צ"ג דאנן פסקינן כאנשי גליל אלא דשם סעיף ג' כתב דהאידנא תקנה קבועה היא לסלק אותה בע"כ ומדחזינן שמנהג הנ"ל נתפשט מסתמא בלי ספק מהכא נובע שמעיקרא הכי אתקין לסלק אותה בע"כ ונגד זה כדי להפיס דעתה במקצת אף גם ליתן לה מכל מיני כלי תשמיש כדי צורכה לבד ואף כלי כסף וכן ראוי לנהוג כי טעם ישר הוא ואפשר לפי העושר אף לוותר לפעמים בכלי תשמיש שקורין בענש לייכט"ר של כסף. ואולם כל זה אם היא נסתלקה בע"כ ולא בשתובעת היא כתובתה ואינה רוצה ליזון מתפיסת הבית לדעתי אך מזה נשתרבב המנהג:

3 וכן לא תחזוק בדקו ע' ב"ש וע' צ"ג סעיף י"ט לדבריי שם ל"ק כי י"ל דמיד שנעש' רעוע לדעה זו שא"י לשפץ אזיל זכותה לעולם ול"ש בחזקתה כמו שם:

4 יורשים שמכרו וכו' בגמרא מקשה ומ"ש מיתומים שמכרו נכסי' מעוטי' דמה שמכרו מכרו ומשני התם לא משתעבדי לה מחיים הכא משתעבדי לה מחיים וק' הא תרווייהו בחד שטרא את תהא וכו' ובנן נוקבן וכו' ומה נשתנו בשעבודן ובהרי"ף הנוסח התם לא תפיסה מחיים הכא תפיסה מחיים ופירש שם רש"י הכא במדור חשוב כאלו הוי תפיסה מחיים ועדיין ק' למה חושב כן הא בקרקע לא שייך תפיסה ופירש הר"ן התם לא התחיל זכותה מחיים עד לאחר מיתה אבל במדור הרי התחיל זכותה מחיים ולפ"ר משמע דשני בנות שאין התחלה לזכותם מחיים משא"כ מדור שמחיים התחיל שהי' מחויב בדירתה כמו במזונותיה וא"כ אכתי קשה מ"ש ממזונות דידה גופייהו דאין מוציאין ממשעבדי ואפילו מכרו יורשי' כמבואר סי' צ"ג סעיף ך' ולע"ד בין למ"ד מפני שאינם קצובים ובין למ"ד מפני שאינם כתובין ק' דאף בזה שייך דמעיקר' הכי אתקין כתובין הן כו' דאף דירה להמבוא' סעיף ה' דמחויבי' לשכור דירה אף דיר' מקרי אינו קצוב דשמא יתייקרו כמבואר בח"מ סי' ס' לגבי כסות וחטים ואף השני' א"ק להכי נלע"ד אחרי שיש לדקדק מדוע מקשה מיתומים שמכרו בנכסי' מעוטים ולא ממתני' דאין מוציאין למזון האשה והבנות מן משועבדי' למה דפשט רבי לרב בין מכרו בין משכנו א"מ למזונות שמזה למדו כה"פ דקאי על מזונות האשה והבנו' כמבואר סי' צ"ג סעיף הנ"ל א"ו דין זה לא נאמר כלל להירושלמי דפסקינן סעיף ה' על שעבוד דירתה דפשיטא אם היורשים מכרו הנכסים כמו דא"מ למזונו' ה"ה דא"מ לשכירות דירה אלא לגבי המדור שהי' לבעלה שהדין שזכתה בו ואם מכרוהו לא עשו כלום וסבר המקש' דהיינו טעמא דזה לא מקרי טירפה ממשועבדי' משום דמיד בשע' מות הבעל זכתה בו ול"מ טירפה אלא במוכר נכסי' דגוף המכיר' בשלהם ולה אין לה כ"א שעבוד לטרוף מזונות י"ב חודש והמותר עדיין מכור אבל במדור שמיד זכתה בכולו ובלא שומא הוו כמוכרים דבר שאינו שלהם דלאו כלום הוא ואין זה בכלל אין מוציאין ממשועבדים כי לא נשתעבדו מעולם ולהכי מקשה ממכירות נכסים מעוטי' דבשלמא בנכסי' מרובי' או מזון האשה כיון דלא נסתלקו היורשים מהנהו נכסי מכירתן מכיר' ונקראו משועבדין אבל נ"מ סבר כדס"ד במס' ב"ב דף ק"מ דכיון דסלוקי מסלקו מהכא דנימא נמי מכירתן תיהוי כמוכר דבר שאינו שלו ומ"מ מה שעשו עשו ונפשט נמי שם מזה דבאמת מ"מ הנכסי' בחזקת יורשי' ופריך מ"ש ומשני התם לא תפוס מחיים כו' ופי' הר"ן הרי התחיל זכותה מחיים ור"ל שבמדור זה דרה מחיים ושפיר מקרי מוכר דשא"ש משא"כ בנ"מ אף דהכל של הבנו' מ"מ זכות היורשים שירשו בשע' מיתה לא נפקע ולהכי הנכסים בחזקת' והוי מכירה והטירפ' היא ממשועבדי' אבל הכא כאלו לא זכו היורשים בו הואיל וזכותה לא נפסק רגע אחת מחיי' דבעל ומסופק אני הלא מהל' דלא עשו כלום אם לא אפילו לאחר מותה המכירה בטילה ואינם במכירתה אלא כבן שמכר בחיי אביו דאל"ה עדיין ק' מה מקש' מן נ"מ ת"ל דגבי מזונות בנו' טעמא רבה איכא הואיל דבתנאי ב"ד אכלו חיישינן לגבי משועבדין דילמא צררי אתפ' כדמסיק בפ' הנזיקן וע' סי' קי"ב סעיף י"ד ולטעם זה פשיט' דשני מדור דליכא למיחש להא חדא דלגבי חיובי אשתו העלו תו' בכתו' והרשב"א דל"ח לצררי כמבואר סי' צ"ג סעיף ז' ותו לגבי שעבוד מדור זה ודאי אין שייכו' להתפיס צררי ולהנ"ל ניח' דעיקר הקושיא מדאמר ל"ע כלום דמשמע אף בתר שמחה מכירתם דש"מ דחשיבו כמוכר דבר שאינו שלהם ה"ה נמי גבי נכסי' מעוטי' נימא דע"י מכירתם לא מקרי כלל משועבדי' וידוע דהחשש צררי אינו אלא לגבי משועבדי' כמבואר בתו' שם וצ"ע וכל זה ביורשים שמכרו אבל בעל שמכר או נתן המדור פשיטא דלא שייך לומר הכי דאיך אפשר דבחייו תתפס בקרקע בעלה כמבואר בב"ש סי' צ"ג ס"ק ל"ד דבחייו אף מטלט' למזונותיה לא מצי תפסה וכ"ש שהרשות בידו להוציאה ממדור למדור ופשיט' דמכירתו קיימת ואבדה זכות מדור זה דלא זכתה בו מעולם דהא לא זיכה לה אלא ע"י כתיבה בביתי שקאי על הבית שיניח במותו כדכתיב כ"י מיגר וכו' ולשכור לה בית דירה פשיט' אם יש בני חורין דצריכן לשכור ואם לאו אינה טורפת כמו שאינה טורפת למזונות וכן פסק הרשב"א זולת ממתנות ש"מ דאינה אלא כירושה וכהנ"ל לע"ד מסולקים כל דברי הב"ש ז"ל ואף הפ"י על הסוגי' לע"ד צ"ע:

5 אלא כפי ברכת הבית כל הראשוני' כתבו הטע' משום דהתנאי ב"ד נאמר בלשון את וכו' בביתי ומתזנה דהוה כאלו התנה דוקא בביתי וא"ל א"כ אף מכפי ברכת הבית יפטרו די"ל לא מכנסינן בהתנאי אלא מלתא דפסיד' אבל כפי ב"ה הוא בכלל מדת סדום דזה נהנה וזה לא חסר מה"ת להכניסו בהתנאי דבביתי די בהתנאי שעל ידו פטורים ממזונות משלם ואולם התי"ט פ' הנושא משנה ג' כתב ואם אין את וכו' כי אם לפי ב"ה אבל בפו' לבת אשתו דתנן דמוליך לה מזונותיה משלם התם מחייב עצמו בחוב משא"כ הכא דבין כתב בין לא כ' מחויב בתנאי ב"ד ומעיקרא הכי תקינו נ"ל והר"ן כ' דבאלמנה כתב בבתו אבל בבת אשתו לא ותמהני דאם כן אפילו לפי ב"ה נמי לית לה ולע"ד סברתו נגד כה"פ בח"מ סימן ס' דאפילו התנה בפי' על שולחנו והמקבל אינו רצה מחויב לזונו כפי ב"ה ולמדוהו מאלמנה ולדעתו בהתנה על שולחנו יפטר לגמרי ותו דלטעמו דמעיקרא הכי אתקין ק' מה מקשה הגמרא וליתבו לה לפי ב"ה עד דמשני ה"נ מנ"ל דמעיקרא הכי אתקין כדי להקשות א"ו צריך לבא לדברי דלא מסתבר להכניס מדת סדום בתקנות חכמים כן י"ל בהתנאי דבביתי שאין להכניס בו מדת סדום כל שיש ליישב התנאי בהקפידה דאית בה חסרון כיס אך אם כן ק"ק מה מקשה וליתבו לה כי יתבה בביתי מסייע לה לר"ה דאמר ר"ה ב"ה ברובא מה סייעתא הא אם לית ב"ה ברובא אף משלם הוא מדת סדום וא"כ ע"כ על ידי התנאי דבביתו פטור וי"ל דהכא מסייע דאילו לא הוה ב"ה ברובא הכל קשיא מעיקרא על התקון חכמים בלשון בביתי כדי למעט אם אמרה וכולי הא מדת סדום הוא וק"ל:

6 בח"מ מעתיק ס"ד ד' תוספתא בשם הר"ן ואף שבהר"ן אינה בלשון זה בהתוספתא פרק אלמנה היא בל"ז ממ"ש:

« בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר צ״ג בית מאיר על שולחן ערוך אבן העזר צ״ה »